המיאטה של לזלי

אם אתם גולשים באתר הזה, אתם בוודאי סבורים כמוני שמיאטה היא הרבה יותר מאמצעי תחבורה ממקום למקום.הרגשות הנקשרים ברודסטר הזו גורמים לרבים מבעליה לפתח עמה קשר עז ואפילו ברחבי ארץ הקודש ניתן למצוא לא מעט אנשים שמחזיקים בה כבר יותר מעשור או כאלה שמחליפים מיאטה במיאטה.לזלי, עולה חדשה יחסית מארצות הברית  וכבר ממש לא ילדה, היא אחת הפריקיות הגדולות ביותר של הדגם  עם וותק של כמעט 25 שנים ו-5 אהבות ללא חלק עליון (לצערנו לא נמצאו תמונות ארכיון של המיאטות הקודמות שלה, אבל את הסיפור המעניין שלה לפחות תקראו).

 

למה בעצם מיאטה?

אהבה ממבט ראשון!! אני לא אשכח את הרגע… הייתי בלייק טאהו בנבאדה והחברה הכי טובה שלי, עד היום, סיפרה לי על המיאטה, ואמרה שהיא חושבת שהאוטו תפור עליי. פתאום אחת עברה מולנו, וישר התאהבתי. האהבה הזו לא דעכה כלל במשך השנים. היא פשוט מעלה חיוך על פניי. אני חסרת אונים בפניה. זה היה ב–1992.

 

לזלי, יש לך עבר עשיר עם מיאטות בארה”ב וזו המיאטה החמישית שלך. חשבת פעם לגוון?

אולי נשמע קצת מטורף, אבל אני לגמרי נאמנה, ויש לי ממש רגשות כלפיה. מה אני אגיד? היא משמחת אותי.

גיוונתי בצבעים -הראשונה היתה כאמור ב- 1992 בצבע לבן ועם גג קשיח כי החלון האחורי בדור הראשון היה עדיין עשוי מפלסטיק, והחורפים בניו יורק מאד קשים.

השנייה היתה מודל 1999 כסופה שמאד אהבתי. יום אחד נסעתי לשדה התעופה לאסוף חברה החנתי את הרכב ליד הטרמינל ונכנסתי כדי להמתין לחברה. פתאום מישהו רץ לעברי בדרך לאולם  וצועק האוטו שלך עולה באש!! הלו??? ובכן הוא צדק. הוא יצא בריצה אלי עם מטף כיבוי והציל את היום, אך לא האוטו. מסתבר שהיה קצר לא ברור בפנס הקדמי.

האהבה עלתה בלהבות אבל אני לא ויתרתי וקניתי מיאטה נוספת הפעם בצבע קריסטל בלו. אהבתי את הצבע, אבל לא התחברתי ל–6 הילוכים. דילגתי על ראשון והתחלתי תמיד לנסוע בשני.

בכל מקרה, זה היה רומן קצר כי נתקלתי במודעה של אחת בצבע האהוב עלי בעולם – טורקיז, אוי זו הייתה מכונית מושלמת  – ללא שריטה, קילומטראז׳ נמוך (24,000 קילומטרים!), גיר ידני 5 הילוכים – להגיד שהייתי מוקסמת זה ממש לשון המעטה!!

אבל גם הרומן הזה נגדע באיבו בצורה לא מתוכננת וכשהחלטתי לעלות לארץ שברו לי את הלב ואסרו עלי להביא אותה. התירוץ ההזוי? ’אסור להביא אוטו שנוצר בארץ שונה מאיפה שעולים׳. בחיים לא שמעתי כזה בולשיט!!! אני לא יכולה לתאר עד כמה היה לי קשה להיפרד ממנה אבל כפי שלמדתי הרבה פעמים בחיים צריך לוותר על הרבה כשאוהבים את ישראל.

התחלתי להתאקלם בארץ אבל הרגשתי שמשהו ממני נשאר שם, ואחרי זמן מה החלטתי שאני חייבת לרכוש מיאטה, חיפשתי בלוחות ופתאום מצאתי אחת בצבע טורקיז בדיוק כמו זו שהשארתי מאחור.

בדיעבד מתברר שזה היה מזל נדיר מאחר שלארץ הגיעו רק 2 מיאטות בצבע הזה. לדאבוני הרב הרכב היה עם גיר אוטומטי, התלבטתי כי אין כמו ידני- זה מחבר לרכב והופך אותו לחלק ממך, אבל אני בכל זאת אישה אז בסוף הלכתי על הצבע.

 

איזו מיאטה  הכי אהבת מבין החמש, ולמה ?

מצד אחד אין כמו החוויה הבתולית של המיאטה הראשונה. כל לילה הלכתי לחלון להתבונן בה עוד פעם אחת לפני השינה. אמרתי לכולם – לו יכולתי, הייתי מתחתנת עם האוטו!.

אבל  מאחר שהצבע האהוב עלי ביותר הוא טורקיז, מיאטה מספר 4  (טורקיז מספר #1) היא בלי ספק אהובתי הגדולה. ברגע שמצאתי אותה החיפוש נגמר.

היום, אני בהחלט מאוהבת במיאטה הנוכחית שלי אבל הייתי מאד רוצה לעשות שיפוצים לגברת טורקיז 2 כדי להביא אותה למצב של הטורקיז הקודמת: לתקן את כל הפגמים, לצבוע מחדש את הרכב עם תוספת סילר מבריק, לשים כיסוי כרום למיכל הדלק, אבל החשוב ביותר להחליף לגיר ידני!!! אני ממש מרגישה שסירסו את האוטו כשדחפו לשם גיר אוטומטי – מי עושה מאוטו ספורט אוטומט לעזאזל???

 

איזה עוד מכוניות היו לך חוץ מהמיאטות?

בין הקודמות, הכי אהבתי את הראשונה. זו הייתה מוסטנג של אחי וכשהוא נסע לטיול ממושך באירופה אני רכשתי ממנו אותה.  היא הייתה בצבע בורדו עם גג נפתח וגיר אוטומטי, עם ההילוכים על הרצפה -רכב קלאסי. אבל גם כאן הרומן נפסק בגלל האהבה שלי לישראל מאחר שעזבתי את ניו יורק ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים.

כשחזרתי לארצות הברית , קניתי אוטו חדש שנגנב לפני שהספקתי אפילו להוריד את הסטיקר מהחלון. בהמשך היו עוד לא מעט מכוניות, אבל האמת, בין המוסטנג למיאטה, כולן היו סתם אמצעי תעבורה.

 

מה החוויה הכי טובה שעברת עם המיאטה?

שאלה מעניינת, ותשובה מסובכת. יש ל המון חוויות הקשורים בכבישים האמריקאיים האינסופיים, זה תמיד היה תענוג לצאת מהעיר ולקרוע את הכביש.

אבל יש לי זיכרון חזק אחד שאני יכולה להחזיר ברגע שאני עוצמת עיניים, זה זיכרון שהתחיל נפלא והסתיים הרבה פחות, זה היה בתקופה שקניתי בית בוודסטוק ועברתי לכפר- נסעתי כל יום כחצי שעה למשרד בכבישים מהמים. זכור לי יום אחד פשוט מושלם! שמיים כחולים כהים ללא ענן. טמפרטורה מושלמת. בלי לחות. גג פתוח, השיער שלי עף ברוח…  זה היה סוף הקיץ/תחילת הסתיו. המסלול לעבודה כלל נסיעה על הגשר ריינקליף, מעל ההדסון. למטה ניתן היה לראות את תחילת השלכת, וצבע אדמדם התתחיל להתפשט בין העצים על גדות הנהר. קרני השמש נצצו במים כמיליוני יהלומים. שמעתי ברדיו שיר נפלא משנות השישים. אפילו שרתי ורקדתי במושב. לא יכולתי להתאפק, וצרחתי בקול רם: THANK YOU GOD!! You can bottle this day–this is perfect עוד ימים כאלה!!!! כעבור כמה שניות, שמעתי ברדיו שמטוס פגע באחד המגדלים. אמרתי, איזה אידיוט מסטול! הייתי בטוחה שמדובר במטוס קטן, פרטי. מה, לא ראית את המגדלים? לא מספיק גדולים בשבילך? עברתי את הגשר, עצרתי לאסוף את הדואר וכשחזרתי לרכב, שמעתי ברדיו שמטוס שני פגע במגדל השני. מילה אחת בלבד עברה בראשי. מלחמה! בימים הראשונים  היה בלתי אפשרי לעכל את מה שקרה.

אבל זה רק חיזק אותי ולימד אותי ליהנות מכל רגע! כי אין לדעת מה יקרה מחר. יש לנו רק עכשיו, עכשיו, עכשיו!

 

ספרי מעט על עצמך
נולדתי בארצות הברית וחייתי בה את מרבית שנותי עד היום,  חונכתי בבית ספר יהודי ברמה הגבוהה בברוקלין שכלל הרבה לימודים בעברית.

בגיל 15 נדבקתי בווירוס קבוע וקטלני “אהבת ישראל”.  זה היה בביקור הראשון שלי כאן ומאז, הוא לא עזב אותי. אפילו בספר השנה לבוגרי תיכון, מתחת לתמונה שלי, ציטטו: ’׳ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב׳׳

לפני חמש שנים החלטתי לעשות את הצעד ועליתי סוף סוף לישראל, אני גרה בדירה באשקלון מול הים אני חיה באושר עם שני כלבים (מלטז), וחתולה ובכל מקום חוץ מהממ׳׳ד, יש נוף מלא לים מכל חדר – מה צריך יותר מזה? . ועוד משהו תפסיקו לצעוק למה??? איך עזבת את ניו יורק?? – אני פשוט מאוהבת במדינה.

 

את לא מרגישה פספוס שלא עלית לפני שנים?

אני לא מצטערת שחיכיתי עם האהבה הזו הרבה שנים, קשה להסתגל למנטליות פה – אני אמריקאית מרובעת אצלנו מילה זו מילה, עסקה זו עסקה הוגנת,  כאן זה קצת אחרת הכל קומבינות ולא פעם מנסים לעבוד עליך.

 

כדי להשאר עם טעם מתוק בפה אסיים בסיפור: פעם נסעתי הביתה בלילה, בכפר, מסלול מטלטל, נוף מהמם, שקט…אפילו נסעתי לאט כדי לספוג את כל החוויה – משהו  שלא אופייני לי כשהכביש פנוי,  פתאום הבחנתי באורות מתקרבים במהירות מאחור. היינו היחידים בכביש חשוך וחשבתי, אולי זה איזה פסיכופט, אז נתתי יותר ויותר גז. פתאום הוא מדליק אורות וסירנות! משטרה! אתם מבינים שהוא תמרן את המצב. מרגיז, אבל אני קולית. עצרתי, פתחתי את החלון, ואני שומעת אותו מתקרב ואומר לעצמו: Nice wheels! אמרתי לעצמי: יש!!!! אז הוא שואל אותי אם אני יודעת למה הוא עצר אותי? עניתי לו: Flying too low?? הוא פרץ בצחוק ושלח אותי לדרכי –  זה קסם המיאטה.

 

מעוניינים לספר את סיפורכם עם המיאטה שלכם? צרו עימי קשר ונדאג לכם.

השם שלך (חובה)

האימייל שלך: (חובה)

טלפון ליצירת קשר:

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.