עוזבים את איטליה

לא עדכנו יומיים כי לא היה לנו אינטרנט אלחוטי, עמכם הסליחה.

לאחר הלילה הראשון במלון Nyala בסאן-רמו, החלטנו ביום שלמחרת לנהוג למונקו שבצרפת. עברנו את מעבר הגבול בלי בדיקות (אפילו לא היו שוטרים בכביש) והמשכנו לכיוון העיר. כבר כשמתקרבים לעיר מתחילים לשמוע רעמי אגזוזים של מכוניות ספורט אקזוטיות. וואו, תראה את הלמבו הזו, תראה את הפורשה הישנה. רמות ‘וואו’ פשוט לא נגמרת. רעשי מנועי מכוניות הספורט הללו פשוט מענגים את האוזן.

לאחר שמצאנו חנייה ירדנו לכיוון המרינה כדי לצלם וגם לתפוס משהו לאכול. מה אני אגיד לכם? אחרי שבוע ללא ארוחה נורמלית, הדבר הנורמלי שמצאנו לאכול זה המבורגר (אני ומירי אכלנו. נועם ואודליה אכלו משהו אחר) והתענגנו עליו. כבר מזמן לא אכלתי בורגר כזה טוב. צ’יפס ושתיה (קולה כמובן) נלווים לבורגר עשו את היום.

כבשנו את כיכר הקזינו במונקו.

הלכנו ברגל לכיוון בתי המלון ובית הקזינו המפורסם. כמות מכוניות העל לא הייתה רבה אז הורגשה נוכחות של שתי פרארי ועוד כמה מזדמנות שהגיעו למקום. נועם העלה רעיון. ‘בוא נביא את המיאטות לכיכר וניתן לבנות לצלם אותנו בוידיאו נכנסים לכיכר’. אני: ‘השתגעת? יצחקו עלינו’. טוב, לאחר כמה ניסיונות שכנוע מאוד קלים, הסכמתי לבצע את המהלך הנועז. הגענו למכוניות, חיברנו את מצלמות האקסטרים ובצעד נועז החלטתי להוריד את מדבקת ההסוואה שהדבקתי על דגל ישראל בלוחיות הרישוי. התחלנו לרדת והגענו לכיכר. כמות האנשים שצפו במחזה הייתה לא קטנה. אנשים היו פעורי פה כשהבנות צילמו אותנו, ועוד יותר, כשהם הבחינו שמכוניות ישראליות הגיעו לכיכר. כבשנו את הכיכר.

פרארי של איש עשיר

פרארי של איש עשיר

המיאטה שלי בכיכר

המיאטה שלי בכיכר

נועם ואודליה בכיכר

נועם ואודליה בכיכר

משם המשכנו לתצפית מסוימת ורכשנו מוצרים בסופר בעיירה שצופה לכיוון המפרץ. אני ומירי חזרנו לבית המלון באיטליה לבד ונועם ואודליה המשיכו למסעדה טבעונית.

קדימה לצרפת

אתמול יצאנו לדרך ועזבנו בפעם השנייה את איטליה לכיוון פריז. שם מתקיימת תערוכת הרכב הבין לאומית. המרחק פחות או יותר הוא 1000 ק”מ והיינו חייבים להספיק כמות נכבדה של ק”מ, לכן אתמול נהגנו יותר מ-400 ק”מ עד לעיירה שנקראת גרנובל. בדרך עברנו בהרי האלפיים בגובה של 2700 מטר מפני הים. נופים כאלו בחיים לא ראינו. הטמפרטורה הייתה סבירה לכיוון הקריר, והכבישים שאגב חלקם מצולמים, היו מדהימים. המכוניות קצת נחנקו בגלל האוויר הדליל והתקשו לסחוב, אבל מיד כשהתחלנו לרדת מההרים, המנועים חזרו לעצמם ומיד החזירו את הסוסים שנשכחו בהרים. הדרך הייתה ארוכה ומייגעת. הגענו בערב למלון בגרנובל ודיי התבאסנו מהחדר המוזר והקטן שקיבלנו, ואפילו חטפתי בומבה בראש מהמיטה העליונה כשניסיתי להתרומם מהמיטה. מלון פרימייר עאלק.

הרי האלפים

הרי האלפים

20140929_160809

20140929_160718

אחרי לילה ארוך שבו כאב לי הראש מהמכה החדה ומחוסר שינה, התעוררנו לבוקר רטוב וקריר. הלכנו לחדר אוכל (אם אפשר לקרוא לזה חדר אוכל תקראו לי צנצנת) ואכלנו לחם קשה (כיאה לצרפתים.אגב, לא ברור מה הקטע שלהם עם הלחם הקשה) וקצת שתיה ויצאנו לדרך.

עצרנו באיזו טירה מימי הביניים והמשכנו לכיוון מלון סנט מארי שנמצא ליד עיירת ביון. כרגע אני כותב לכם מהמלון, שהוא שדרוג נחמד מהמלון (עאלק מלון) הקודם. אחרי אמבטיה מלאה מים וחמימה, עוד מעט הולך לישון.

מיאטות בטירה

תמונות רבות יועלו בהמשך.

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Time limit is exhausted. Please reload CAPTCHA.